דה פרסונליזציה בהתקף חרדה

התקפי חרדה | צבי רוביןמי שחווה את התחושה הקשה והנוראית של התקף חרדה, יודע היטב מדוע היא כל כך קשה ונוראית ומדוע אנו מוכנים לעשות הכל בעולם בכדי להיפטר ממנה. במאמר זה ניגע בגורם המדויק והמסוים שהופך אותה לקשה מנשוא.

ובכן, מדובר באויב האכזרי ששמו: 'דה פרסונליזציה'.

דה פרסונליזציה, בהגדרתה המקצועית היא 'תחושת ניתוק האדם מעצמו או מהמציאות'. זהו מצב בו האדם מרגיש כביכול מנותק ממערכת החשיבה שלו או מהעולם, כאילו הוא אינו חלק מהסביבה ומהקיום.

דה פרסונליזציה אינה תופעה או הפרעה בפני עצמה, אלא סימפטום מסוים במערכת רחבה יותר של הפרעה או תופעה מסויימת.

הסיבה שהיא מופיעה היא – כפי שהיטיב להגדיר זאת אחד מן הרופאים – 'ככל הנראה דרך של הנפש להתמודד עם דברים שאי אפשר להתמודד איתם, שיטה שיוצאת משליטה'.

צורת הביטוי הכי קשה שלה היא בהתקף חרדה. במהלך ההתקף, האדם מרגיש כאילו עוד רגע קט ונפשו נשלפת מגופו בעל כרחו, והוא ימות או יתעלף. אם נקשר זאת להגדרה שנכתבה לעיל, נוכל להבין היטב מדוע היא מופיעה בהתקף חרדה, כי התקף חרדה היא אכן תוצאה של מצב שהנפש לא יודעת כיצד להתמודד איתה.

זו היא שהופכת את תחושת ההתקף לקשה ואיומה. אין עוד שום תופעה כזו בנפש האדם שההרגשה שם היא כל כך קרובה ומוחשית למוות בצורה מטלטלת ונוראה.

למרבה הצער, עולם הרפואה – בצומת הדרכים הזו – נכנסה לשביל הלא נכון, ומנסה משם לפתור את ההתקפים, ללא הצלחה. כמה מצער, שדווקא באחת מן התופעות הקשות בנפש האדם, היא הסתבכה ונכשלה.

אנחנו, חזרנו לאותה צומת דרכים, ונכנסנו לשביל אחר. והתוצאות? מדברות בעד עצמן.

התאונה המרגיעה

התקפי חרדה צבי רוביןבמסגרת המודעות שאנו שואפים לרכוש – שהוא המצרך החיוני ביותר בתהליך – במטרה לנצח את החרדות והתקפי החרדה, נמחיש במאמר זה את אחת מהתובנות המוצלחות והבסיסיות ביותר.

חשוב לציין בתחילת הדברים, שתובנה זו אמורה לגבי חרדות, ולא להתקפי חרדה. להתקפי חרדה מערך מיוחד ופתרון שונה. אך רוח הדברים של התובנה דלהלן, בהחלט יעילה גם לגבי השינוי התפיסתי הנדרש בנוגע להבנת מערכת התקפי החרדה.

ובכן, נניח שאדם היה מעורב בתאונת דרכים, וכתוצאה מכך הוא נכנס לחרדה מנהיגה/נסיעה ברכב ומחציית כביש. הגיוני? בהחלט שכן. ניתן בהחלט להבין שאדם שהיה מעורב בתאונה וחווה מקרוב את תחושות הסכנה הקשות, יפחד עד כדי חרדה של ממש מלהתקרב שוב לאותן זירות.

אך במחשבה שניה והתבוננות קצרה נגלה שההגיון ממנה והלאה. מדוע?

כי מהו הסיכוי של אדם להיות מעורב בתאונת דרכים פעם אחת במשך כל ימי חייו, לעומת הסיכוי להיות מעורב בה פעמיים? הרי כמות האנשים שהיו מעורבים במהלך חייהם בשתי תאונות דרכים קטנה לאין ערוך ממספר האנשים שהיו מעורבים בה רק פעם אחת. זאת אומרת, שאם לפני התאונה האדם לא פיתח חרדה מתאונות, הרי שכעת – אחרי התאונה שהיה מעורב בה – בוודאי שאין לו מה לפתח חרדה! כי הסיכויים מכאן ואילך להיות מעורב שוב בתאונה הם כבר הרבה יותר קטנים מקודם.

ובכל זאת, אפילו שנסביר את ההסבר הכל-כך פשוט והגיוני הזה לאדם שחרד מתאונות בעקבות חוויה אישית, הסיכוי שיפנים את התובנה הזו וירפה מן החרדה קלוש ביותר.

מדוע?

כאן אנו מגיעים לתובנה:

כי החרדה מונעת מרגשות בלבד. אין בה הגיון, אין לה מחשבה מסודרת, ואין לה במה להיאחז. בעימות עם הנתונים, החרדה תמיד יוצאת כשידה על התחתונה. ובכל זאת – מליוני אנשים בעולם עטופים בחרדות מחרדות שונות.

אז מה לעשות?

פשוט להיות מודעים. לפני שניגשים בכלל להתעמת, לטפל, או למגר את החרדה, הדבר הראשון הוא להיות מודעים לכך שהחרדה – בשונה מפחד – הוא כולו רגש אחד גדול, ללא שום קשר ואחיזה למציאות ולהגיון; והתפקיד של מי שחפץ להיחלץ ממנה, הוא להתחיל אט אט לצקת הגיון בריא אל תוך הרגשות. ככל שאנו מפנים מקום מהרגש העז לטובת עוד טיפת הגיון ועוד קורטוב מחשבה, הדרך החוצה של החרדות הולכת וקרבה.

זה יכול להיות בעזרת שיטה כזו או אחרת, זה יכול להיות באמצעות שינון וחזרה על כל מיני תובנות הגיוניות עד שהן מחלחלות, וזה יכול פשוט לקרות על ידי הבנה ברורה והפנמה בסיסית – שמדובר ברגש בלבד: לא להתכחש לרגש החרדה, אך במקביל להפריד אותו מן ההגיון.

בהצלחה!

התקף החרדה האחרון שלי

צבי רובין | האור בקצה החרדהנכון שאי אפשר ממש לקרוא לו התקף כי חיסלתי אותו בשניות אחדות עוד לפני שהספיק לדגדג אותי בסימפטומיו, אך התהליך היה כל כך יעיל ואפקטיבי, כשמאז לא חוויתי יותר אף לא התקף חרדה אחד

ובכן, מה היה באותו התקף חרדה אחרון שלי?

היה זה ביום אביבי בהיר, עת נסעתי במונית לעבר שדה התעופה קנדי בניו יורק. הייתי אז בשדרות בלט, כשהנסיעה הזדחלה בעצלתיים עקב עומס בכביש. כיוון שגם יצאתי מאוחר, התחלתי לדאוג ולחשוש מהאפשרות שלא אספיק להגיע לטיסה בזמן. ככל שנקפו הדקות ומחוגי השעון נעו להם קדימה, החלה האפשרות המדאיגה הזו לקבל סיכויים טובים, מה שהגביר עוד את דאגתי. לא יכלתי לעשות כלום בנידון, והלחץ והמתח החלו לתת בי את אותותם.

אחרי דקות ארוכות של דאגה, חשש, מתח ולחץ, הוא הגיע.

לא, לא המונית…

התקף החרדה.

בעודי יושב במונית תקוע בפקק התנועה, התחלתי לחוש 'טעימות' מכל הסימנים של התקף חרדה הולך וקרב: חיוורון, חולשה, בחילה, ודה-פרסונליזציה. הם התקרבו אלי בצעדים נחושים, לאט אבל בטוח.

מיד כשהבחנתי בהם והבנתי שמדובר בהתקף, חשבתי לעצמי מה היה הגורם המדוייק שהביא את ההתקף, והפעלתי כחץ מקשת את התובנה שגיליתי בעקבותיו. 7 שניות מרגע הפעלת התובנה הסתלקו להם הסימנים, וההתקף שב על עקבותיו כלעומת שבא, מבלי לפגוע בי.

הרגשתי המיטבית שבה לאיתנה באופן מיידי.

מה שחשוב לדעת הוא, שהנסיבות לדאגה וגורמי המתח עדיין היו קיימות – כי המונית עדיין תקועה היתה בפקק התנועה, והחשש מאיחור הטיסה עדיין בעינו עמד – אך למרות זאת משהפעלתי את התובנה המדוברת, ההתקף נעלם ולא שב.

ומאז, ועד היום, לא נתקלתי בו שוב.

האם לא היית רוצה גם אתה להיפטר מהתקפי החרדה הנוראיים האלו אחת ולתמיד, באחריות?

זו ההזדמנות שלך!

לא תאמין עד כמה הפתרון פשוט ונגיש, ועד כמה ניתן להיפטר בקלות רבה כל כך מתופעה קשה ונוראית כל כך.

אתה חייב את זה לעצמך, אתה חייב את זה לבריאות ולשלווה שלך.

בהצלחה!

התקף חרדה – שם שגוי ומוטעה לתופעה קיימת וקשה

האור בקצה החרדהאי אפשר לתאר עד כמה המושג התקף חרדה גרם לכל כך הרבה אנשים בעולם לסבול לחינם. התופעה – תופעה קשה ומחייבת התנהלות מתאימה כדי למגר אותה, אך מהיום שהגדירו את התופעה כשייכת לחרדה, הרחיקו באופן סופי את הפתרון האמיתי מן האנושות.

ראשית אני רוצה להוכיח במילים פשוטות שלהתקף חרדה אין שום קשר לחרדות, ומשכך השם המקצועי שלו שגוי מיסודו:

  1. אם התקף חרדה קשור לחרדות, ומדובר פשוט בצורת ביטוי קיצונית של קשיי חרדה, מדוע כלל הפתרונות המוצעות כיום לחרדות, אינן יעילות כלל להתקפי חרדה, כפי שכל הסובלים ממנה מדווחים?
  2. למעט העובדה שהאדם שחווה התקף חרד מאוד מן האפשרות שהוא הולך למות, איזה עוד אלמנט שקשור לחרדה ניתן לצפות בכל תהליך ההתקף? הסימפטומים שונים, משך הזמן שונה לחלוטין, הנסיבות שונות, והכי מעניין – היא כלל לא מופיעה תמיד אחרי חרדות!
  3. מטריית הסימנים הכוללת של התקף חרדה הוא – פסיביות (חולשה, בחילה, חיוורון, דה פרסונליזציה ורעד), בעוד שהמאפיין הכוללני של סימני חרדות הוא אקטיבי מובהק (הזעה, דופק מואץ, תחושת מחנק, לחץ וכאב בחזה)! כאן צריך כבר להיות עוור כדי להמשיך ולטעון שמדובר באותה תופעה. לחץ כאן כדי לצפות בסרטון וידאו שערכתי שממשיך ומסביר זאת עוד.

אלברט איינשטיין אמר: "לעיתים קרובות ניסוח הבעיה הוא עקרוני יותר ממציאת פתרונה – אשר עלול להיות תלוי בכישורים מתמטיים או ניסויים בלבד".

אלברט איינשטיין גם אמר: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם".

עוד הוסיף איינשטיין ואמר: "אנשים עושים את אותו הדבר שוב ושוב כשהם מצפים לתוצאות שונות".

אם נחבר את כל האמרות הללו, מה נדרש מאיתנו אם כן?

להפסיק לצעוד בעקבות העדר אך ורק בגלל שהוא עדר. בואו ונתחיל לצעוד על פי ההגיון הבריא. נשב עם עצמנו ונתחיל לבדוק את הנושא לפרטי פרטים. או אז, נפתח לעצמינו פתח של סיכוי למצוא את ההסבר ההגיוני לתופעה, ומשם – לפתרון המוצלח.

מי שמסוגל לשמוע פתרון חדש יוכל גם ליישם אותה בקלות

התקפי חרדהאחד שמסוגל לשמוע את הפתרון החדש ופורץ הדרך להתקפי חרדה אחרי שינוי יסודי של הפרדיגמה המחשבתית סביב הנושא, יצליח גם לבצע אותה וליישם אותה בקלות יחסית. מה הקשר?

הקבעון העמוק והדעות הקדומות לגבי נושאים שונים בחיים היא אחת מעיוותי החשיבה העצומים ביותר של האנושות. חוסר היכולת לשמוע דברים חדשים אך ורק מפני שהם חדשים עומדת בעוכריהם של אין ספור אנשים בעולם, וגורמת להם להישאר תקועים עמוק עמוק בתוך בעיותיהם וקשייהם מבלי לשמוע ולהפנים דבר חדש, פשוט ככל שניתן, הגיוני ככל שיהיה.

מדוע אכן קשה עד בלתי אפשרי לאנשים לשמוע ולהפנים תובנות חדשות?

כיוון שתובנה חדשה באה למעשה להחליף תובנה ישנה, ולסלק דעה מושרשת וקבועה היא למעשה תחושה של קטיעת איבר. כי הרי מכלול הדעות שלנו למעשה מרכיב את הנפש שלנו ואת אישיותינו, וכשאנו מסלקים דעה אחת מהן אנו 'מסתכנים' בפיחות וערעור קיומינו. לכן, אדם שאוזר את האומץ הדרוש ומבין שהפנמת דעה ותובנה חדשה לא רק שלא תערער את אישיותו אלא תפתח בפניו צוהר והזדמנות לשינוי חיובי על ידי היחלצות מכבלי עיוותי חשיבה כאלו ואחרים, אות הוא כי דרכי החשיבה שלו עובדים ברמה רציונלית גבוהה ויש לו יכולת איכותית להשליט את המח על הלב.

אדם כזה, יוכל להבין ביתר קלות את הכדאיות שיש בלנסות פתרון חדש, הוא גם יידע כיצד לבצע אותה ברמה גבוהה ובצורה מיטבית, וכשהתוצאות לא תאחרנה מלהגיע הוא יהנה מכל העולמות: גם שיפור איכות חייו בעצם פעולת שבירת הקבעון והפרדיגמה הישנה, וגם היחלצות מהבעיה ומהקושי שלפני הפתרון.

ומה איתך? האם אתה כבר אזרת את האומץ הדרוש?…

 

האם ישנו קשר בין רגשות אשמה לבין חרדות והתקפי חרדה

צבי רובין - האור בקצה החרדההתשובה היא – ללא הקדמות מיותרות – כן בהחלט, ולא רק שיש קשר, אלא שניתן לומר שהן המקור הבסיסי לחרדות.

אדם שחי ומתהלך אפוף ברגשות אשמה על כל מה שלא היה בסדר אצלו, מעניק אט אט לאישיותו דמות שלילית ולוקה בחסר. כשהדימוי העצמי השלילי הזה הולך וצובר תאוצה, והוא כבר הופך להיות מוטמע ברמה עמוקה עד לבו של האופי האישי, האדם מתחיל לראות ולפרשן גם את הסובבים וגם את כלל תחומי החיים בצורה שלילית.

ראיה ופרשנות שלילית כזו מובילה את האדם בצורה ישירה ומהירה לעבר חרדות (כחלק אחד מתוך כלל ההשלכות שהיא גורמת), כי הרי כל חרדה היא בסופו של דבר חרדה מהמוות, וכמו האמרה הידועה ש'אחד שלא יודע כיצד למות גם לא יודע כיצד לחיות'. הפחד מלמות נובע מהרגשת ריקנות וחוסר תרומה לעולם, לאנשים, לחיים. אדם שמרגיש שהוא תורם ובעל עשיה אינו פוחד מהעובדה שהתפקיד שלו יסתיים ביום מן הימים, כי כל עוד הוא יכול הוא עושה כמיטב יכולתו.

אנשים שממעיטים בערכם האישי ובדימוי העצמי שלהם, אות הוא כי הם אינם חשים ביכולותיהם ובתרומתם. מחשבות אלו גורמות להם להרגיש שהחיים עוברים ומתבזבזים לשווא, ולכן הם מפחדים שהם יחלפו ויסתיימו להם יום אחד ללא שום תועלת. זהו המקור לחרדות ממחלות, מגנבים, מחיות, מאיומים, מעוני, ועוד רבות. כי כל אלה כביכול עלולים לגרום לכך שהחיים יסתיימו באפס מעש וללא תועלת. הם אולי יפחדו מהם, אך לא יסבלו מחרדה.

הפתרון הבסיסי והיסודי לחרדות אם כן איפוא, הוא להתחיל להפיח רוח חיים בדימוי האישי ובערך העצמי על ידי זה שנתחיל ללמוד ולהתאמן לראות את כל החיובי ואת כל הדברים הטובים שבנו, לתרגל לפרשן כל דבר באור חיובי, ולהפסיק להאשים את עצמינו. מחשבות ברוח זו, יחלו להעלות למודעות שלנו את ערכינו האישי, כתוצאה מכך החיים יתחילו לקבל משמעות וסיפוק, והחרדות ילכו ויתמעטו בצורה דרסטית.

ומה בנוגע להתקפי חרדה? אם כי התקפי חרדה הם תופעה אחרת לגמרי שאין לה שום קשר לחרדות עצמן, סילוק המחשבות השליליות הנ"ל יגרום גם להתקפים להתמעט בצורה משמעותית.

מילון מושגים: פחד, חרדה, והתקף חרדה

האור בקצה החרדהקיים כיום בלבול עצום בנושאי חרדות עד כדי כך שרוב האנשים כיום כורכים את שלושת המושגים הללו – פחד, חרדה, והתקפי חרדה – תחת מטריה אחת. זו תפיסה שגויה ומזיקה שככל שנצא ממנה ונלמד על כל תופעה ומאפייניה הנבדלים, כך ההבנה תשפיע באופן ישיר על תחושותינו ופרשנויותינו.

יוצא דופן מכל אלו הוא התקפי חרדה. כי בעוד ששתי התופעות הראשונות הן בעלות אותה משפחה למרות השוני ביניהן כפי שיוסבר להלן, התקפי חרדה לא קשור לחרדה כלל. וכן, השם המקצועי שלו ניתן לו מהנחה שגויה וראיה מוטעית של פני הדברים (קראו על כך בהרחבה ביתר המאמרים שבבלוג זה).

ובכן:

פחד – הוא מפני אירוע הגיוני ו/או מציאותי. פחד הוא מנגנון טבעי ובריא הטבוע בנפשו של כל אדם, והוא מיועד לתת לאדם את המודעות לגורם סכנה כל שהוא, כדי שיוכל לבחון את האפשרויות העומדות בפניו כדי להישמר: לברוח או להילחם. פחד הוא דבר טבעי וטוב, ואבוי לאדם שהתחושה הזאת אינה חיה ונושמת אצלו באופן קבוע. פחד, הוא גם גורם המוטיבציה הכי בסיסי ואפקטיבי בכל מערכות חיינו. לכן, כשמדברים על פחד חשוב לדעת שמדובר במנגנון טבעי, נכון ותקין.

חרדה – הוא מפני אירוע לא הגיוני או לא מציאותי, וזהו מצב שהפחד מתחיל כבר לשבש את מהלך החיים התקינים. החרדה נגרמת כתוצאה מהחרגת הפחד אל מעבר לגבולות ההגיון והסבירות, וכתוצאה מכך האדם נכנס לכוננות ולדריכות מיותרת הפוגעת בתפקודו השוטף ומשבשת את התנהלותו הרצויה.

התקף חרדה – זה כבר סיפור אחר לגמרי. התקף חרדה זהו מצב בו האדם מתחיל להרגיש פיזית ממש איך שחייו עומדים לקראת סיום; שהדבר שהוא כה חשש ממנו הגיע. בחילה מפחידה מתפשטת ועולה בבטנו, הפנים וקצות האצבעות מחווירות, כוחותיו הולכים ואוזלים במהירות, הכל סביבו מסתחרר, והאדם מרגיש בפועל שהגרוע מכל כבר כאן. ההחלטה לקרוא לתופעה זו בשם התקפי חרדה אינה מתבססת על שום הגיון, ואין להופעתה שום קשר לחרדה מלבד העובדה שכתוצאה מההתקף האדם חרד מכך שהוא 'הולך למות', או להתעלף.

זוהי גם הסיבה שעולם הרפואה עדיין לא מצאה פתרון לתופעה קשה זו: היא פשוט מחפשת את הפתרון במקום הלא נכון.

כיצד ומדוע נוצר הערבוב בין המושג חרדה למושג התקפי חרדה

האור בקצה החרדהלמרות שהדעה הרווחת היא שחרדה והתקפי חרדה הם מאותה משפחה, לא כן הם פני הדברים. מדובר בשתי תופעות שונות
ונבדלות לגמרי. ניתן להרחיק לכת ולומר שהמונח התקפי חרדה שגוי מיסודו כיוון שאין לשם זה שום קשר הגיוני לגורמי התופעה

כיצד ומדוע אם כן, נוצר הערבוב – הן ברמת ההסבר התיאורטי והן ברמת הצעת פתרונות – בין המושג 'חרדה' לבין 'התקפי חרדה'?

ובכן, כשנדרשו הרופאים והפסיכולוגים להתחיל לנתח את תופעת התקפי החרדה, הם נתקלו במבוי סתום בכל מה שקשור להבנת מקור ההתקף. ההתקף גילה להם שהוא יכול להופיע גם ללא הקשר לחרדות וגם ללא הקשר בכלל. סתם ככה, כביכול. הם שבים ומצהירים בפה מלא שאינם יודעים דבר וחצי דבר אודות מקור ההתקפים. כל ה'הסברים' שניתנו על ידם עד היום הם לא יותר מנסיונות נואשים למצוא קצוות כאלו ואחרות העשויות לקשר איזה-שהוא הסבר הגיוני לתופעה (צפו בוידאו מפורט על 'כל האמת מאחורי התקפי חרדה').

מכיוון שנואשו מלגלות את מקור וסיבת בוא ההתקפים, הם החלו להפנות את המיקוד אל הסימפטומים וההשלכות, ושם מצאו תופעות הדומות מאוד לאדם שחווה חרדה: חיוורון, רעד, פחד מאיבוד שליטה או מוות, ועוד. משכך, ומחוסר הסבר אחר, קישרו את הסבר תופעת ההתקף לתופעות חרדה, ובכך תמה התיאוריה.

אך האמת היא שהקשר בין חרדה להתקף חרדה הוא מקרי לחלוטין: כיוון שהנתקף בהתקף חרדה מרגיש שהוא הולך למות/להשתגע/לאבד שליטה, משום כך – ולא לפני כן – הוא מתחיל לפחד ולחשוש מאוד לחייו, כמו כל אדם שנתקל במצב שהוא תופס אותו במוחו כמסוכן ומאיים. אך תחילת תופעת ההתקף עצמו המזוהה עם הרגשת בחילה וחולשה איומה, והרגשת דה פרסונליזציה מפחידה, מה הוא? מהו הגורם לבואו?

ובמילים אחרות, ההבדל זועק בפשטותו: בעוד שחרדה היא תוצאה של הפעלת המערכת הסימפטתית במוחנו (זו הגורמת לנו להידרך לקראת מצב של הילחם או ברח) והיא הופעלה כתוצאה מפרשנות של המח נוכח מצב מסויים כמסוכן ומאיים, בהתקף חרדה – לעומתה – המערכת הסימפטתית מופעלת אחרי שההתקף כבר החל את פעולתו הקשה והמאיימת. מוכרח להיות איפוא, שסימפטומי החרדה המופיעים בעת ההתקף ואשר מופעלים באמצעות המערכת הסימפטתית אינם אלא בעקבות הרגשות חרדה קיומיות כבכל מצב חרדתי מן השורה, אך כיצד ההתקף עצמו הגיע? מה גרם לו להופיע?

מה שכואב הוא, שמאז שהרופאים נואשו מלמצוא את סיבת ההתקפים וכרכו את התופעה בטעות יחד עם חרדה, החלה אט אט להתבסס בציבור ה'הבנה' שהתקף חרדה הוא תופעה נוספת ממשפחת החרדה. למענכם ולמען בריאותכם, הטילו ספק בכך. כי רק אחרי שתטילו ספק, רק אז תוכלו לשמוע על הסבר חדשני, הגיוני יותר, ובעל פתרון פשוט ונפלא כאחד.

התקפי חרדה: מדוע לנסות פתרון חדש

התקפי חרדה צבי רובין הצילורבים מאלו ששמעו על המדריך החדשני 'כיצד לנצח את התקפי החרדה ב-7 שניות' שואלים: מדוע לנסות פתרון חדש כשבעולם הרפואה קיימות שיטות מקובלות המבוססות על תרגילים קוגניטייבים התנהגותיים

בעולם התקפי החרדה קיים נתק מוחלט בין הגישה הרפואית – מדעית המוצגת על ידי הרופאים והמטפלים, לבין הפרקטיקה של המטופלים והתוצאות בשטח. וזה מדהים, שלא לומר מפחיד.

הרופאים והמטפלים מציעים ומציגים למטופליהם שיטות טיפול ו'פתרונות' המבוססות אך ורק על ידי חומר שהצטבר בנושא על ידי חוקרי רפואה ונבנה כתוצאה מתאוריות שנראו הגיוניות ומסתברות. אך כשיורדים לשטח לבדוק את כל אותם טיפולים ו'פתרונות' להתקפי החרדה, מתברר שהדברים פשוט לא עובדים! אנשים לא מפסיקים להתלונן מעל כל במה אפשרית שרק תחפשו, פחות או יותר בסגנון זה : 'למישהו יש פתרון להתקפי חרדה חוזרים ונשנים שתוקפים אותי? הייתי כבר אצל פסיכולוג, לקחתי תרופות, תרגלתי נשימות וחשיבה חיובית, אך למעשה הכל חוזר ומשתלט עלי. מישהו יכול לעזור?' ולמרות הזעקה האילמת הזו הבוקעת ממליוני אנשים באוכלוסיה העולמית, עדיין הרופאים והמטפלים שבים ומכוונים את מטופליהם – תוך התעלמות מוחלטת מבדיקת התוצאות – לאותם 'פתרונות' ושיטות, הווי אומר: נשימות, הרפיה, חשיבה חיובית, וכדורים.

מצד אחד ניתן להפנות אצבע מאשימה כלפיהם ומצד שני לא:

מצד אחד – ניתן לומר לו: איך אתה כמטפל מסוגל להמשיך ולתת פתרונות מסויימים לאנשים הבאים לטפל אצלך בהתקפי חרדה כשאינך שומע משוב ממטופלים אחרים שדיווחו שהשיטה עובדת? כיום, אין משוב חיובי ומוצלח על שום שיטת טיפול בהתקפי חרדה. אז אם מדובר בתעלומה שפתרונה אינה ידועה, מצופה ממך כמטפל לומר 'אינני יודע'! רק כאשר הנך יודע שהפתרון עובד והנסיון מצביע לטובת שיטה מסויימת, רק אז מוסרי להמשיך ולהעניק אותה למטופלים נוספים.

אך מצד שני – קשה להאשים את המטפלים, כי כוונתם טובה והם באמת חפצים בטובת הפציינט. הם אכן מייחלים שהסובלים מהתקפי החרדה יפסיקו לסבול, אך מכיוון שלימדו אותם בטעות שחרדה והתקפי חרדה הם מאותה משפחה, על כן הם מציעים להתקפי חרדה פתרונות השייכות לחרדה בלבד. כן, מדובר בשתי תופעות שונות לחלוטין.

אם עולם הרפואה מקיר לקיר מצהיר בפה מלא שאינו יודע מהו מקור התקפי החרדה ומה גורם להם להופיע, מתי יבינו גם כן שיתכן שזו הסיבה שה'פתרונות' המוצעים כיום אינם עובדים? ואולי, סוף סוף יפנימו – לטובת כל אלו הסובלים נואשות מהתקפי החרדה – שהגיע הזמן לעצור ולחשוב על פתרון חדש ויעיל, ולא לערבב מין בשאינו מינו?

כל מי שעיניים פקוחות בראשו, יוכל להבין ולהפנים שדרושה חתירה לעבר תיאוריה חדשה, הגיונית יותר. והסימן להצלחתה תהיה פשוטה מאוד: שהשיטה תעבוד, ותצליח לשחרר את הסובלים מהחור השחור המסתורי הזה.

רופאים ומטפלים יקרים: למענכם אך בעיקר למען מטופליכם, התאזרו באומץ. בדקו כיוון חדש.

תעלומת התקפי החרדה

 

התקפי פאניקהכיצד תופעה קשה המקיפה חלק עצום מהאוכלוסיה בעולם עדיין נשארה תקועה ללא פתרון יסודי וברור, כשלתופעות קשות בהרבה נמצאו מזמן פתרונות יעילים ואפקטיביים? האם יתכן שעולם הרפואה שבויה בתבנית חשיבה צרה ומיושנת הגורמת לה לשוב ולהציע את אותן 'פתרונות' שוב ושוב חרף העובדה שהם פשוט אינם יעילים?

התקפי חרדה הוא אחד מהתעלומות הגדולות בעולם הרפואה, וסימני שאלה רבים מרחפים סביב הנושא.

האם אין זה נשמע מוזר, שרובם ככולם של אנשי המקצוע מסביב לעולם המטפלים בהתקפי חרדה מדברים פחות או יותר על אותו רעיון – עצירת מעגל התגובה הפיזיולוגי ו/או הקוגניטיבי, כשבו זמנית מצהירים שאינם יודעים את הגורמים והנסיבתיות של הופעת ההתקפים?

יתכן שזו הסיבה שעדייו לא נמצאה הפתרון האמיתי שתגאל את הסובלים מהתקפי החרדה כליל? כי הכיצד אפשר להציע פתרון לבעיה שלא ידוע מתי ומדוע הוא מופיע?

יתרה מזאת, תשאלו את כל מי שחווה התקפי חרדה: הלחץ שהמותקף חווה עקב הנסיונות והמאמצים לצאת מההתקף, מאריכים את משך ההתקף, ומגבירים את תדירותם. אז מה הועלנו?

ותמיהה גדולה נוספת שאינה מוסברת: איך קורה שהשיח הציבורי כמו המקצועי כורך את המושג 'התקפי חרדה' יחד עם המושג 'חרדה' בחבילה אחת, בו בזמן שאין שום קשר הגיוני בין שניהם, כי הלוא התקפי חרדה קורים גם לאנשים שאינם סובלים מחרדות כלל, וההתקף אצלם הוא טלטלה פיזית ונפשית עצומה שלא קשורה לחרדה כלשהיא!

ואולי, אולי נשוב בכלל צעד אחד אחורה, ונתהה על השם המקורי 'התקפי חרדה'? מישהו יכול להסביר איך השם הזה קשור לתופעות ולתסמינים? מי שיבדוק בצורה אובייקטיבית את גורמי התופעה לא ימצא זכר קלוש לחרדה. כמובן שאחד שמרגיש שהוא הולך למות חרד מאוד לחייו, אבל זהו כבר שלב התוצאה ולא תופעת ההתקף עצמו שבגינו הוא ראוי להיקרא בשם זה; לא מצאנו אף בעיה רפואית שנקראת על שם הסימפטום!

האם אין זה מוזר ביותר שלבעיה רפואית מוגדרת מאוד המקיפה חלק עצום מהאוכלוסיה עדיין לא נמצא פתרון אחד לפחות שירפא כליל את הבעיה ויפתור אותה לגמרי?! כל ה'פתרונות' המקובלות כיום עוזרות במקרה הטוב לצמצם במעט את התסמינים. כל מי שנשימות איטיות או פרשנות מחודשת עזרו לו מאוד, שיקום.

אז מה קורה כאן, למען השם?

לפעמים אנו שבויים עמוק בתוך תבנית חשיבה מאוד מסויימת שאנו פוחדים מאוד לצאת ולחשוב אחרת על דברים, הגיוניים כפי שיהיו, נכונים כמה שיהיו.

האם אפשר לאפס לזמן מה את התאוריות סביב התקפי חרדה ולשמוע משהו הרבה יותר מסתבר והרבה יותר קולע?

עם קורטוב אומץ וראש פנוי, אפשר גם אפשר.

מי שיש בו אומץ לעמוד מול הדברים ולהפנים שהתעלומה והמסתורין סביב נושא התקפי החרדה הוא בקנה מידה שמצריך חתירה לעבר תיאוריה חדשה, מבוססת, ושונה לגמרי ממה שמוכר עד היום, הוא זה אשר פותח לעצמו ו/או למטופליו צוהר ואפשרות להבנה חדשה לגמרי של הנושא, וכתוצאה מכך – לפתרון ברור, פשוט, והכי חשוב – עובד.

קרא את המדריך שלי, ותגלה את האור בקצה החרדה. לא יאומן עד כמה פשוט.

אשמח לקרוא את תגובתך!

באהבה ובהצלחה

צבי רובין – האור בקצה החרדה

קבלו טיפ במתנה

דוא"ל *
שם *